אז נתחיל בהתחלה, חוק 1 – הטיית הגוף קדימה.
מה אומר חוק 1
יש לשמור על הטיה קלה של הגוף קדימה לאורך כל מחזור הריצה.
הערה: זווית ההטיה משתנה לאורך מחזור הריצה. הכוונה בהטיית הגוף קדימה הנה
שלאורך כל מחזור הריצה אנחנו שומרים על זווית הטיה קדימה, כלומר, זווית אשר קטנה מ
90 מעלות בין הקרקע לגוף.
מדוע?
כל אחד מ 3 החוקים עונה להיבטים שונים בתחום מרכיבי
הריצה: אנטומיה, פיסיקה, כוחות הטבע (ראו פוסט טכניקת ריצה נכונה – חלק 2 – מרכיבי הריצה: החלקים המרכיבים את השלם), אך דומיננטי יותר באחד
מהמרכיבים. אסביר
את הסיבה לכל אחד מהחוקים תוך התייחסות לכל אחד מהמרכיבים, ואתחיל במרכיב
הדומיננטי ביותר.
כוחות הטבע
הסיבה
המרכזית להטיית הגוף קדימה הנה לצורך גיוס כוח הכבידה (גרביטציה) לטובתנו.
הטיית הגוף קדימה תאפשר את העברת מרכז הכובד (המסה)
שלנו מעט החוצה מהגוף (אזור האגן), מעבר לנקודת המגע עם הקרקע (בעת עמידה
במקום).
|
כדי
להבין, בואו נראה תחילה מה קורה כאשר אנחנו ללא הטיה, כפי המודגם באיור 1.1.
כפי שניתן לראות, קו
מנח הגוף (וקטור הגוף – הקו המחבר בין הקרסוליים, האגן, הכתפיים והראש)
הנו מאונך לקרקע. מרכז הכובד (המסה) שלנו במצב זה נמצא על קו מנח הגוף (פחות או יותר באזור האגן ומעל
נקודת המגע עם הקרקע – בסיס המשען שלנו(. וקטור כוח הכבידה, אשר מושך / דוחף אותנו אל הקרקע,
פועל על מרכז הכובד (המסה) שלנו, ובמצב זה (ללא הטיה) יושב על קו מנח הגוף,
כך שחיבור הווקטורים יוצר את הווקטור השקול שלהם שהנו גם הוא על אותו הקו (באותו
כיוון), אנך לקרקע, מעל נקודת המגע עם הקרקע, ומכאן שאנו נשארים במקום
בעת עמידה. או בקיצור מאחר ומרכז הכובד (המסה) שלנו נשאר בתוך גבולות בסיס
המשען שלנו (נקודת המגע עם הקרקע), אנו נשארים במקום בעת עמידה. למצב בו מכרז
הכובד (מסה) נמצא בתוך גבולות הבסיס קוראים שיווי משקל – או בצורה רחבה
יותר, מצב זה מכונה איזון.
כאשר מנח הגוף שלנו הנו ללא הטיה בעת ריצה,
כוח/וקטור זה מתנגד לנו, וירצה להשאיר אותנו במקום, שזה כמובן נגד
כיוון ההתקדמות (הריצה) שלנו, מה שאומר, שעל מנת להמשיך להתקדם (לרוץ) נצטרך לייצר
יותר כוח ולבזבז יותר אנרגיה על מנת להמשיך לרוץ.
עוד קצת פיסיקה:
העיקרון הפיזיקאלי המודגם באיור 1.1 ובגינו אנו נשארים במקום בעת עמידה יציבה,
מוסבר באמצעות החוק הראשון של ניוטון, חוק ההתמדה, לפיו "גוף יישאר במנוחה
או במהירות קבועה בקו ישר אלא אם כן יופעל עליו כוח חיצוני מפר איזון".
מכאן ניתן להבין שעל מנת לייצר תנועה, עלינו להפר את האיזון באמצעות כוח חיצוני –
אשר בהקשר זה יהיה כוח הכבידה.
|
משהבנו
מה קורה כאשר אנו ללא הטיה (או בהסתכלות אחרת, מה נדרש על מנת להישאר במקום),
נראה ונבין מה קורה בעת הטיה קדימה אל כיוון הריצה כפי המודגם באיור 1.2.
כפי שניתן לראות כעת, קו
מנח הגוף יוצר זווית חדה בין הגוף לקרקע אל כיוון הריצה, מה שמוציא את מרכז הכובד (המסה( אל
מחוץ "לגוף" ואל מחוץ לבסיס המשען של הגוף (נקודת המגע עם הקרקע). וקטור כוח הכבידה, אשר מושך/דוחף אותנו אל הקרקע, פועל
על מרכז הכובד (המסה) שלנו, ובמצב זה (עם הטיה) נמצא "מחוץ לגוף"
ומחוץ לבסיס המשען (נקודת המגע עם הקרקע) ולכן מייצר תנועה ומושך את הגוף אל
כיוון הריצה. למעשה, מאחר ומרכז הכובד (מסה) יוצא אל מחוץ לגבולות בסיס המשען
שלנו (נקודת המגע עם הקרקע), אנו מאבדים את האיזון/שיווי המשקל ו"נופלים"
אל כיוון הריצה. בהמשך לחוק הראשון של
ניוטון, הפרנו את האיזון/שיווי משקל באמצעות כוח חיצוני ובכך יצרנו תנועה.
חשוב להבין כי תנועה זו נוצרת על ידי כוח הכבידה
(גרביטציה) כתוצאה מכוחות פיזיקליים שונים (החוק השני של ניוטון - חוק הכוח, מסה
ותאוצה) ולא באמצעות הגוף דרך שימוש בשרירים וניצול אנרגיה הדרושה להפעלתם. מאחר
וכוח הכבידה קיים תמיד (לפחות כל עוד אנו בגבולות כדור הארץ וכל עוד חוקי
הפיזיקה נשארים כפי שאנו מכירים אותם) בכל מרחק מסלול, הוא אינו דורש אנרגיה (כמו
גליקוגן), אינו מתעייף אינו דורש התאוששות ו..., ככל שנרבה לנצלו לטובתנו כך
נשמר טוב יותר את המהירות שלנו והאנרגיה שהשקענו בריצה (אינרציה) מצד אחד, ומצד
שני נחסוך באנרגיה הדרושה על מנת לרוץ במהירות נתונה, או במילים אחרות נתייעל
אנרגטית.
|
אנטומיה
מבחינה
אנטומית לחוק 1 חשיבות בכך שבעת הטיה קדימה אנחנו מכניסים לפעולה את שרירי הליבה,
אשר מחברים בין פלג הגוף העליון לבין פלג הגוף התחתון. על אף כי
נראה כך, ריצה אינה פעולה של פלג גוף תחתון אלא של שני פלגי הגוף אשר צריכים
לעבוד באופן מסונכרן (להלן שרשרת קינטית). חיבור זה בין פלגי הגוף הנו חשוב
ביותר לצורך השרשרת הקינטית במחזור הריצה המייצרת את התנועה. על מהי השרשת
הקינטית, אפיונה בריצה וחשיבותה במחזור הריצה אסביר בפוסטים בהמשך – כעת, לצורך
הפשטות, ובקצרה מאוד, אסביר כי בריצה השרשרת הקינטית הנה שרשרת
הופכית/נגדית בה המהירות והכיוון של יד ימין מקבילה לכיוון והמהירות
של רגל שמאל (יותר נכון, צד ימין של פלג גוף עליון מקביל לצד שמאל של פלג
גוף תחתון).
בנוסף להידוק הקשר בין פלגי הגוף לצורך שיפור
השרשרת הקינטית, שרירי הליבה הנם קבוצת השרירים הגדולה ביותר בגוף האדם (כקבוצה)
ומטרתם הנה לתמוך בשלד ובשרירי השלד – מאחר וריצה מתבצעת על ידי שרירי השלד
(שריר הארבע ראשי, שרירי התאומים, שריר הסוליה ועוד...) לגיוס שרירי הליבה
חשיבות גדולה מבחינה העומס על הגוף שכן בצורה זו אנו מגייסים קבוצת שרירים גדולה
לביצוע ותמיכה בפעולת הריצה אל מול שימוש רק בשרירי השלד בלבד – או לחילופין,
דרך אחרת להסתכל על זה, אנו מפזרים את העומס על קבוצת שרירים גדולה יותר.
סיבה נוספת לחשיבות חוק 1 בהקשר לאנטומיית הגוף
הנה במתיחה/דריכה של גידים ורצועות מסוימים בגוף, ובפרט גיד אכילס והרצועה
הפלנטרית, להם תרומה רבה לאנרגיה/כוח הנוצר בתנועת הריצה ומקדם אותנו קדימה אל
כיוון הריצה. על כך בפירוט בהסבר לחוק 3. בשל סיבה זו, ואלו המופיעות בהמשך תחת התייחסות
למרכיב חוקי הפיזיקה, ישנה חשיבות גדולה מאוד לסדר יישום החוקים ולכך שחוק 1 הנו
הראשון (חוק 1) – ראו עוד בפוסט טכניקת
ריצה נכונה – חלק 3 – עקרונות ריצה נכונה
|
פיזיקה
כמובן, וכפי שהוסבר בפירוט על חוק 1 בהקשר כוחות הטבע, לחוקים
הפיזיקליים משמעות גדולה ומרכזית בהקשר לחוק זה שכן המטרה היא לגייס את כוח
הכבידה לטובתנו ככוח חיצוני על מנת לנצל חוקים פיזיקליים לטובת הריצה.
מעבר לכך, לחוק 1 ישנה חשיבות רבה שכן ההטיה
קדימה מייצרת את הבסיס הגיאומטרי לצורך יישום חוק 2 וחוק 3, אבל על כך בפוסטים
המתאימים על חוקים אלו.
|
איך
על מנת
לגייס את כוחות הטבע, את החוקים הפיזיקליים ואת ההיבטים האנטומיים הקשורים בחוק
1 כפי שהוסבר לעיל, יש להקפיד על ביצוע ההטיה קדימה מהקרסוליים תוך שמירה
על גוף ישר, כלומר הקרסוליים, האגן, הכתפיים והראש עוברים דרך קו ישר
אחד כפי המודגם באיור 1.3.
חשוב מאוד לא לבצע את ההטיה מהאגן, שכן
במצב זה אנו פוגעים בחיבור שבין פלג גוף תחתון לעליון, וכתוצאה מכך יוצרים עומס
רב על שרירי השלד (ארבע ראשי, שרירי הכסל והמותניים, שרירי מייצבי האגן, שרירי הגב התחתון
ועוד) כמו גם פוגעים בשרשרת הקינטית.
עדיף להיות ללא הטיה מאשר עם הטיה
המתבצעת מהאגן.
כמה מעלות קדימה יש להטות את הגוף?
המינימום הנדרש הנו כ 3
מעלות, זאת על מנת להוציא את מרכז הכובד (מסה) אל מחוץ לבסיס המשען של הגוף, אם
כי זה גבולי מאוד ומשתנה בהתאם לרץ אחד לאחר ,בעיקר בהתאם לגובה ומנח כפות
הרגליים ביחס לכיוון הריצה (אשר יכולות להגדיל את בסיס המשען). לכן מומלץ לשמור
על זווית שבין 5 – 10 מעלות או זווית שבין 85° ל 80°
ביחס לקרקע אל כיוון הריצה כפי שניתן לראות באיור 1.3.
|
סיכום
- חוק 1 > יש לשמור על הטיה קלה של הגוף קדימה לאורך כל מחזור הריצה.
- למה? > הפרת האיזון וגיוס כוח הכבידה לטובתנו לצורך יצירה ושימור תנועה עם כיוון הריצה
- איך? > מהקרסוליים תוך שמירה על קו ישר אחד המחבר בין הקרסוליים, האגן, הכתפיים והראש.
- כמה? > מינימום 3 מעלות, אך מומלץ בין 5 – 10 מעלות.
בתמונה – קבוצת רצי עלית במרתון, ניתן בברור לראות את ההטיה קדימה
מוזמנים להגיב, לשאול, להעיר ולהאיר.
בהמשך אפרט על חוק 2 ו 3, עד אז,
Run Well, Run Free, Run Joy
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה